ראיון · צ'נדריקה
ראיון עם צ'נדריקה ופרמדיפ על מדיטציית אום
לילה מראיינת את צ'נדריקה ופרמדיפ מהיומניברסיטי על מדיטציית אום — מקורותיה, שחרור רגשות מודחקים, כוחו של החיבוק והדרך לחברות אמיתית.
2 ביולי 2026 · ראיון מאת לילה, מתורגם ומעובד מחוברת ההכשרה הרשמית של ה-Humaniversity
צ'נדריקה ופרמדיפ הם מהמנחים הבכירים ביומניברסיטי בהולנד, המרכז שבו נולדה מדיטציית אום. בראיון הזה, שערכה איתם לילה, הם מספרים איך נולדה המדיטציה, למה דווקא מדיטציה חברתית, מה קורה בגוף וברגש בכל שלב, ולמה חברות היא התוצאה הטבעית של כל זה.
לילה: מה המקור של האום?
פרמדיפ: המקור היה הרצון של וירש להעניק לאושו מתנה, בתמורה למרתון האום שהוא קיבל מאושו. וירש גם רצה לקצר את מרתון האום בן חמשת הימים עבור אנשים שלא היה להם זמן להשתתף בתהליך כה ארוך. המדיטציה הושלמה ב-1991, מעט אחרי שאושו עזב את גופו, ולכן הוא העניק אותה לחברים ולאוהבים של אושו.
לילה: באום יש למשתתפים הזדמנות לבטא את כל הרגשות שבדרך כלל הם עוצרים בפנים. מה התועלת בתהליך כזה?
צ'נדריקה: כשאנשים לא מצליחים לתקשר זה עם זה, הם נעשים מבודדים, וככל שהם מבודדים יותר כך חסר להם יותר מגע אנושי מזין. במדיטציית אום אנשים יכולים להיפתח מחדש לכל הרגשות הבסיסיים — כעס, אהבה, עצב או שמחה. זו דרך להרשות לעצמם לחוות ולשחרר את הרגשות האלה שוב, בסביבה בטוחה. האום היא לא מצב יומיומי, היא מצב ניסיוני. בסופו של דבר היא תפתח את הרגשות, ויהיה קל יותר להרגיש ולהראות מי אתה גם בחיים הרגילים.
לילה: האום היא "מדיטציה חברתית", כלומר יש בה אינטראקציות חברתיות בין המשתתפים. למה בכלל מדיטציות חברתיות?
צ'נדריקה: אפשר לעשות מדיטציה לבד, אפשר להיעשות מודע לבד, אבל הרבה יותר אינטנסיבי לעשות את זה יחד עם אנשים אחרים. זה משום שאנשים אחרים רואים אותך לא פעם בבהירות רבה יותר משאתה רואה את עצמך, ומשום שרוב הקשיים מתעוררים בינך לבין אחרים. הם לוחצים לך על הכפתורים, הם גורמים לך להרגיש איפה הנקודות הרכות שלך. לכן מדיטציה שנעשית אך ורק לבד יכולה להיות דרך להימנע מעצמך. האחרים הם כמו מראה שעוזרת לך להסתכל על עצמך. ומעבר לזה, אנחנו זקוקים לחברות בעולם הזה.
לילה: ראיתי אנשים שהשתתפו באום באופן קבוע ועברו טרנספורמציה עמוקה. מה קורה כשמתחילים לעשות את האום בטוטאליות?
פרמדיפ: זה כמו כל דבר שאתה עושה: אם אתה עושה אותו בטוטאליות, יש לך סיכוי גדול ללמוד משהו.
צ'נדריקה: ומעבר לכך, אם תעשה את זה כמה פעמים, תתחיל להעמיק ולהיפתח. זו דרך לצאת למסע אל תוך עצמך, לחקור מי אתה. ובמדיטציה חברתית תמצא את עצמך בחברתם של חברים רבים.
לילה: האום משמשת ביומניברסיטי גם אנשים בתוכנית הגמילה מהתמכרויות — לסמים, לאלכוהול, לאוכל ועוד. מה היא נותנת להם?
צ'נדריקה: כשאנשים משתמשים בסמים או בכדורי שינה, זה אומר שמשהו אחר חסר להם: חיבור אנושי. כל הסמים הם דרך להרוג כאב או לייצר תחושות אקסטטיות. מדיטציית אום היא דרך לייצר תחושות אקסטטיות באופן טבעי, כי כשאתה מבטא בטוטאליות שנים־עשר (היום שלושה־עשר) רגשות בסיסיים שונים, אתה מייצר אנרגיה, והלב שלך ניזון מהחיבור עם אחרים. בתוכנית הגמילה הבידוד הוא אחת הסוגיות המרכזיות; ביומניברסיטי אנחנו מחליפים את הבידוד בחיבור. והחיבור האנושי הזה נעשה חשוב למכורים יותר מההרס העצמי.
לילה: השלב הראשון של האום הוא עימות, שבו המשתתפים צועקים זה על זה את כל השליליות שלהם. יש אנשים שלא רוצים להעליב או שיעליבו אותם. מה המשמעות של השלב הזה?
פרמדיפ: אני חושב שהאנשים האלה מאמינים שאם הם לא יבטאו את השליליות, השיפוטים לא קיימים. אבל הם פשוט נשארים מודחקים בתוכם. אנחנו מעדיפים לחשוב שאם רגשות שליליים מבוטאים בדרך בטוחה, הם כבר לא עומדים בינך לבין האדם האחר.
צ'נדריקה: זה נובע גם מאי־ההבנה ששליליות או שיפוטים הם דבר רע ושצריך להתחשב באחרים. אבל למעשה, או שהשיפוט לא מתאים — ואז הוא לא נדבק, או שהוא מתאים — ואז הוא עוזר לך לראות משהו על עצמך. ומעבר לזה, אם לא תבטא את השליליות, היא תרדוף אותך בחלומות ותציק לך בחיים. אנחנו רוצים ללמד אנשים להיעשות מודעים לשיפוטים שלהם ולבטא אותם בטוטאליות, כדי שיוכלו להשליך מעליהם את המשא.
לילה: חלק חשוב נוסף באום הוא החיבוק. למה חיבוק כל כך חשוב מנקודת מבט תרפויטית?
צ'נדריקה: חיבוק הוא לא־מילולי; הוא מעבר למילים, עמוק יותר ממילים. כשאתה מחזיק אדם, האדם הזה מרגיש את הרטט, את חום הגוף שלך. הוא מרגיש שדואגים לו. לכן חיבוק כל כך מרפא. אם אתה מאפשר לתקשורת הלא־מילולית הזאת לקרות, היא מחזירה אותך לזמן שבו היית תמים והוחזקת בזרועות אמך. את הדאגה והאהבה האלה מבינים בכל מקום בעולם.
פרמדיפ: זו גם דרך יפהפייה של נתינה וקבלה של אנרגיה בין שני אנשים.
לילה: ראיתי אנשים שאמרו אחרי האום שהמדיטציה הייתה קשה לגוף שלהם, ואחרי כמה פעמים הרגישו הרבה יותר קלים וחיוביים. מה קורה בגוף?
צ'נדריקה: במדיטציה הזאת אתה מרשה לעצמך לבטא רגשות רבים שאתה שומר בפנים. הרבה מהם אצורים בגוף כמתחים, והשרירים שלך מתכווצים. אבל עם האום אתה מתחיל להשתחרר, וזרימת האנרגיה יכולה שוב לנוע בחופשיות. כשעושים את זה כמה פעמים, נעשים קלים יותר. בכל פעם אתה נפטר מעוד "משקל" שנשאת איתך.
לילה: האם האום יכולה לשמש גם מוסדות חברתיים, למשל בתי ספר?
פרמדיפ: כן, אנחנו עושים את זה כאן עם תוכנית בני הנוער — והם מתים על זה! צעירים צריכים לבטא את האנרגיה שלהם, את הכעס והשמחה, ולהיות מחוברים לאנשים אחרים בו־זמנית.
צ'נדריקה: חינוך רגשי מתחיל בכך שלומדים להיות מודעים למה שמרגישים, ואחר כך לומדים לבטא את זה בדרך לא הרסנית. זה משהו שחסר בחינוך שלנו, ומדיטציית אום מספקת אותו. אני עובדת עם בני נוער כבר חמש־עשרה שנה, ואני רואה שהמדיטציות החברתיות הן כלים פנטסטיים. אני משוכנעת לגמרי שהבאת האום לבתי הספר תהיה מבורכת.
לילה: ביומניברסיטי מתקיימת קבוצת אום של חמישה ימים — "מרתון האום". מה מקבלים המשתתפים בקבוצה הזאת?
פרמדיפ: לעשות את מדיטציית אום בהנחייתו של וירש, שיצר אותה ויש לו יותר משלושים שנות ניסיון, ייקח אותך אל קרקעית ההוויה שלך, ויעזור לך לעשות שינויים יסודיים בחלקים שבך שאתה כבר לא נהנה מהם. בעזרת המדיטציה הזאת, שנעשית שוב ושוב, ארוכה יותר ובעומק כזה, תגיע אל מרכז הציקלון — מרחב של דממה שבו הזמן עוצר. ושם, עם האהבה שאתה מרגיש סביבך, אתה יכול לקבל החלטות מתוך מודעות רבה.
לילה: דרכו של וירש היא דרך החברות. איך האום תורמת לפיתוח חברות בעולם?
פרמדיפ: כשאנשים עושים את האום, הם יוצרים חיבור כל כך עמוק במהלך המדיטציה, שאחריה הם מתחילים באופן טבעי לדבר זה עם זה. הם ירצו להיפגש שוב. יש להם משהו משותף — הם עשו את האום — ובמקרים רבים זה מתפתח לחברויות עמוקות.
צ'נדריקה: כשאתה מוכן להסתכל על עצמך — וזה מה שהאום עוסקת בו — וכשאתה מוכן לעשות את זה יחד עם אנשים אחרים, תפתח באופן טבעי אהבה, מודעות ואכפתיות. חברות היא תוצאה טבעית מאוד של התהליך. ואנחנו זקוקים להרבה חברות בעולם הזה, כדי שיוכל להיות שלום...
בהזדמנות אחרת, בעת שהות באתר המדיטציה של אושו, התבקשה צ'נדריקה לשתף מחווייתה האישית.
איך האום עזרה לך?
צ'נדריקה: היא עזרה לי למצוא גמישות ומרכז בחיי היומיום. האום מעבירה אותך שוב ושוב מקיצון אחד לאחר, ומלמדת אותך לא להזדהות עם אף אחד מהם. יש לנו נטייה להיאחז בדרכי קיום מסוימות, והאום עוזרת לך לראות שאתה יכול להיכנס בטוטאליות לביטויים שונים ולהתבונן בעצמך תוך כדי. ואז אתה עוצר וחוזר אל המרכז שלך, שבו אין כלום; יש רק הוויה. אחר כך אתה מסתכל על רגש אחר... אבל תמיד חוזר אל המרכז. נקודת המודעות, המרכז — היא העיקר.
איך היא משפיעה על מערכות יחסים?
צ'נדריקה: אנשים רבים נתפסים בהאשמות ובפגיעה באדם האחר. אתה נכנס לוויכוח, ובמקום לקחת אחריות על השליליות שלך, אתה מאשים את האחר בכך שלא מילא את ציפיותיך. בשלב הראשון של האום אתה פורק את השליליות ונעשה מודע למה שיש בפנים. היכולת לבטא את זה משחררת המון אנרגיה ומקרבת בין אנשים. אי־ביטוי של מה שמתסכל אותך הוא למעשה רעל במערכת היחסים שלך.
כשאנשים עוברים את כל השלבים השונים, הם יוצאים זוהרים! משא נופל מהם. זה כמו להשליך זבל רגשי ולמצוא את הבודהה שבתוכך. לכן השלב האחרון הוא נמסטה: "אני מכיר בכך שאתה אהבה, שאתה ייחודי, שאתה בודהה." לתת את ההכרה והכבוד האלה זה לזה — להוויה של כל אחד ואחת — יוצר שדה אהבה יפהפה. אפשר להרגיש אותו.
הערה: הראיון נערך לפני שנים, ומספרי השלבים והתאריכים בו משקפים את התקופה ההיא; כיום המדיטציה כוללת ארבעה עשר שלבים. על גלגוליה לאורך השנים, בסיפור היווצרות האום.