ההקדמה של וירש למדיטציית אום

פונה, 14 בינואר 2000

אני בן 61 ואני מעביר קבוצות כבר 33 שנים. בכל פעם שאני מעביר קבוצה יש לי את אותה תחושה: אני מפחד, אני מקווה שזה ילך טוב. התחושה הזאת אף פעם לא עזבה. יש אנשים שחושבים שאחרי 33 שנים של עבודה זה פשוט קל. לא, זה לא!

קצת היסטוריה למי שאף פעם לא עשה מדיטציית אום קודם.

ב-1975 העברתי קבוצות פה, וכל מנהיגי הקבוצות קיבלו שמות לקבוצות שלהם. כמובן, רציתי את השם הכי טוב כדי לפרגן לאגו שלי. אושו קרא לי למשרד שלו ואמר: "אתה תעשה את מרתון האום". התאכזבתי כל כך, חשבתי שנעשה צ'אנטינג במשך 48 שעות.

במשך השנים הבנתי שלא לכולם תהיה זמן לעשות מרתון אום, כי בהתחלה זה היה יומיים של חיוביות ואחר כך יומיים של שליליות. אחר כך לפעמים זה היה עוד יומיים של שליליות, ואחר כך יומיים של חיוביות. ואז הבנתי שלא כל אחד בעולם יכול לעשות את סוג החוויה הזאת. אז המצאנו את מדיטציית אום. היא נמשכת בערך שעתיים וחצי.

עשיתי אותה כמתנה לאושו, בגלל כל מה שהוא נתן לי. כשסיימתי אותה ורציתי להגיש לו אותה באופן אישי, הוא כבר נסע. אז אני נותן אותה לכם, ואני כל כך שמח שאתם כאן, אתם האושואים שלי.

התיאוריה שלי הייתה שאם כל אחד בעולם יכול היה לעשות את זה, לא היו לנו מלחמות. זה היה החלום שלי. זאת הייתה מתנה למאסטר שלי. אני שמח מאוד שכולכם כאן. זאת קצת מההיסטוריה. לא עוד מלחמות, אלא לגרום לאנשים לאהוב אחד את השני במקום להשמיד אחד את השני.

קצת אימון בסיסי. אם אתם מבטאים כעס בשלמות, ואין שום שליטה, התוצאה היא שאתם רוצחים את האדם השני, זה מה שמלחמה היא! אז אם אתם מבטאים את הכעס שלכם בשלמות ואין שליטה, אתם תהרגו את האדם.

ההפך נכון לגבי פחד. אם אתם מפחדים כל כך, מפחדים בשלמות... אתם מבצעים התאבדות. אתם מקבלים התקף לב.

יש סמל בשפת הגוף לאיברי המין וזה ה-"E". אז אם אתם משתמשים ב-"E" ויוצרים תנועה מכאן (מצביע על אזור האגן), יש לכם "Eee-motion", רגש! זה העניין, לבטא את הרגשות שלכם.

כל אחד יודע ש-1+1=2, זה נכון וזה לא נכון... אבל רוב האנשים אף פעם לא מקבלים החלטות רגשיות. הם יודעים שזה נכון, אבל הם לא עושים את זה. הרגשות שלכם הם אלה שבאמת מנחים אתכם! אז הגיע הזמן לנקות את זה. תעשו קתרזיס מלא לרגשות שלכם, כדי שתוכלו להיות ממורכזים ולדעת בדיוק מה נכון ומה לא נכון בשבילכם.

רוב האנשים בחברה שלנו לא מבטאים את הרגשות והכעס שלהם יותר משתיים שלוש דקות, כי אחרת המשטרה באה, או שהשכנים מתחרפנים, או שאמא שלכם עוצרת אתכם! כעס לא מקובל בחברה שלנו, ואף פעם לא ניתנת לכם ההזדמנות לשחרר באמת רגשית. אתם מדחיקים אותו ואז הוא יוצא הצדה.

אבל אני אראה לכם את המסכה של "אם לא תזוז מדרכי אני אנשוך לך את הצוואר ואהרוג אותך!". רוב האנשים לא יאפשרו לפנים האלה להופיע, אלה הפנים של זעם. כעס קיצוני הופך לזעם. צידי האף עולים, העיניים יורדות, השיניים נחרצות, הסנטר יוצא קדימה, וזה סוג הפנים שאני רוצה מכם בשלב הראשון (הוא מדגים איך לעשות את זה!). תחקו את הפנים של האחרים.

כולם, שימו ידיים על הראש ואמרו "לא". זה נקרא לא-של-זיון-המוח. כשאתם אומרים לא מהאזור הזה (מצביע על הראש), ואנשים מתעללים בכם ואתם בולעים את זה, אתם מסיימים עם גידולים במוח ועם דברים נוראיים בגוף.

אמרו "לאאאא!". כשאתם אומרים לא מהרמה הזאת (מצביע על הגרון), בסוף המדיטציה אתם תאבדו את הקול. כי אם יש לכם את כל האנרגיה הזאת שעולה ואתם מצמצמים פה, אתם מאבדים את הקול.

אנחנו הולכים לרמה עמוקה יותר (מצביע על החזה). כולם, שימו ידיים על החזה. זאת הרמה שבה גורילות בג'ונגל ממש כועסות. אתם בטריטוריה שלהן והן לא אוהבות את זה. זה בא מהחזה, לאאאא... אם תעשו את זה במסעדה, כולם יקומו וילכו!

וזאת (מצביע על הבטן) הרמה שאני רוצה שתצרחו ממנה: שלוש אצבעות מתחת לטבור. זה מרכז הכוח שלכם. באמנויות לחימה משם הם שואבים את האנרגיה שלהם. החלק החשוב באמירת לא מהרמה הזאת (מצביע על האגן)... זה כמו בהודו כשאתם עושים קקי. כל שריר בגוף שלכם חייב להיות מאחורי זה, מהבהונות עד קודקוד הראש! כשאתם אומרים לא מכאן, זה לא נפח, זאת התכווצות. כל שריר בגוף שלכם מעורב.

אני רוצה שתיכנסו לכוח שלכם. אני רוצה שתיקחו את מה שבאמנויות לחימה נקראת "עמידת הסוס" או "עמידת הפירמידה". תעמדו נמוך! התחושה היא שמכל כיוון אף אחד לא יכול להפיל אתכם. אל תעמדו כמו גביע גלידה. תגזימו באמת.

אם תגידו את זה מכאן, אתם יכולים לעשות את זה כל היום וכל תא בגוף שלכם נדלק. זה נקרא שחרור, זה בריא.

כשאני רואה אתכם עומדים כמו גביע גלידה כי אתם מפחדים, הצוות יבוא ויגיד: "תפתחו את הברכיים, תרדו נמוך יותר". ככל שמרכז הכובד נמוך יותר, ההארקה טובה יותר, האיזון טוב יותר! זאת עמידת כוח. זה מה שקורה בשלב הראשון.

נעשה את השלב הראשון בשלושה חלקים. החלק הראשון יהיה "אני כועס". אתם הולכים מסביב וצורחים "אני כועס". אז אני אעצור את זה. החלק השני הוא "אתה פצעת אותי", והחלק השלישי יהיה "אני שונא אותך". אל תדאגו, אנחנו נשלוט בכל זה, ונסביר את הכל.

בכל פעם שאתם מהדקים את האגרופים אתם מהדקים את הבטן. הידוק האגרופים הוא כמו רמז. יש אנשים שהולכים מסביב ומשחררים את האנרגיה שלהם... או שהם מפחדים לשחרר את החרא שלהם ושומרים את האגרופים מאחורי הגב... אנשים גבוהים אוהבים להתעלל באנשים קטנים... תנו אחד לשני מרחב.

אני לא רוצה שתצרחו אחד לתוך האוזן של השני. אפשר לצרוח "אני כועס" על שלושה אנשים בו זמנית, חמישה אנשים בו זמנית. זאת לא שאלה של נימוס. אתם יכולים לצרוח על מישהו, אני יכול לצרוח עליכם, ושלושה אנשים יכולים להגיע ולצרוח על שלושתנו. זה לא משנה, זה חופשי לכולם.

כשאתם צורחים "אני כועס", זה יפה אם אתם יכולים באותו הזמן גם לזרום באסוציאציות חופשיות: "אני כועס! אתה מזכיר לי את אבא שלי ואתה דופק עליי טריפ דפוק! אני לא רוצה את זה!" זאת דוגמה לאסוציאציה חופשית. "פצעת אותי ואני לעולם לא אתן לך לפצוע אותי שוב. די! פצעת אותי ואני שונא כשאנשים פוצעים אותי! אני לא רוצה עוד כאב, אני רוצה אהבה! אני שונא אותך ואני הולך להרוג אותך בכוח!" זאת אסוציאציה חופשית.

אל תהפכו את זה לחזרה: "אני כועס, אני כועס, אני כועס...". זה רק יוצר מתח דינמי, זה יוצר שרירים. כל מה שעולה לכם בראש, תצרחו אותו: "אני כועס, אני רוצה ללכת לשירותים! אני כועס ואני רוצה לצאת מהחדר הדפוק הזה כי הוא משגע אותי! אני כועס ואני לא רוצה להגיד את זה יותר! אני כועס ואני שונא את המדיטציה הדפוקה הזאת!".

לא אכפת לי מה תגידו, רק אל תחזרו על "אני כועס". זרמו באסוציאציות, תנו לעצמכם רשות. אמרו כל מה שעולה לכם בראש. בפסיכואנליזה משקיעים שנים בניסיון להביא אנשים לשלב הראשון הזה. ואנחנו עושים את זה מההתחלה.

"אני כועס!"... ושחררו! השלב הראשון הוא שלב מאוד אגרסיבי. אל תדחפו אחד את השני, אל תיירקו אחד על השני. תנו אחד לשני מרחב.

נמשיך להזכיר לכם. תעשו עמידת סוס, תרדו עמוק, תעשו אגרופים. אני אוהב שתגידו את זה בשפה שלכם כי אז יש לזה יותר משמעות. לא משנה אם מישהו אחר מבין. למי אכפת אם מישהו מבין? זה הטריפ שלכם. מה שלא תהיה השפה שלכם, בבקשה תגידו את זה בשפה שלכם: "אני כועס ואני הולך להשמיד אותך! אני כועס ונמאס לי מהחרא שלך! אני כועס ואני לא רוצה עוד!" אם זאת שפה אחרת זה אפילו יותר טוב, כי שפת האם שלכם מוציאה יותר רגש.

מדיטציית אום היא בשנים עשר שלבים (כיום 14 שלבים). כשמסתכלים על זה, זאת תוצאה של זה שהתחלתי בתנועת האנקאונטר. בתנועת האנקאונטר יש המון עימות, לקיחת עמדה, להגיד מה אתם צריכים ומה אתם רוצים. פיתחתי את זה כך שיש אפקט של יין-יאנג שמתורגל שוב ושוב, חיוביות, שליליות, ושוב חיוביות, וכך הלאה, הלוך ושוב.

כשהתנסיתי כאן ב-1976, זה היה שלושה ימים של חיוביות ואחר כך יומיים של שליליות. ועכשיו הפכנו את זה לשלושה ימים של שליליות ואחר כך יומיים של חיוביות. היו המון התנסויות.

ואז, כמו שאמרתי, הבנתי שלא כל אחד יכול לעבור חוויה של מרתון, אז עכשיו מה שאתם מקבלים זאת הגרסה של השעתיים וחצי.